מוניטורים בחדר - מיקום, גודל, סאב, עוצמה ו-DSP
בחירת מוניטורים היא רק חלק מהדרך לתוצאה טובה. גם מוניטור מצוין יכול לעבוד פחות טוב אם אינו מתאים לגודל החדר, למרחק ההאזנה או למיקום שבו הצבנו אותו.
הנקודה החשובה היא להתייחס למוניטורים, לעמדת ההאזנה ולחדר כמערכת אחת. אין נוסחה אחת שמתאימה לכל חדר, אבל יש כמה עקרונות שנותנים נקודת התחלה טובה מאוד.
איפה מתחילים - המוניטורים והמאזין
נקודת המוצא המקובלת לעבודה בסטריאו היא ליצור משולש שווה צלעות בין שני המוניטורים לבין עמדת ההאזנה.
אם המרחק בין שני המוניטורים הוא 1.4 מטר, גם המרחק מכל מוניטור אל הראש יהיה בדרך כלל באזור הזה.
זה לא מספר קדוש. סוג המוניטור קובע גם את מרחק העבודה שלו. מוניטור Nearfield מתוכנן לעבוד מקרוב יחסית, בעוד שמוניטור גדול יותר יכול להיפתח טוב יותר במרחק גדול.
הטוויטרים צריכים להיות בערך בגובה האוזניים, ושני הרמקולים צריכים להיות מוצבים באופן סימטרי ככל האפשר ביחס לעמדת העבודה.
סימטריה חשובה מאוד. אם רמקול אחד נמצא קרוב לקיר צדדי והשני פתוח לחלל, קשה לצפות ששני הצדדים יתנהגו אותו דבר.
כמה רחוק מהקיר
לקירות יש השפעה גדולה במיוחד בתחום הנמוך - בגלל אפקט הדיפרקציה. תדרים נמוכים ובמיוחד אלו מתחת ל300 הרץ מטיילים באופן שווה (כמעט) לכל הכיוונים כולל אל אחורי הרמקול. הקרבה לקיר מעצימה את התדרים האלו.
ככל שהמוניטור מתקרב לקיר, האינטראקציה משתנה ומתקבלת תוספת משמעותית באנרגיית הבס. מצד שני, גם הרחקה אקראית מהקיר אינה בהכרח פתרון טוב, משום שהמרחק עצמו משפיע על ביטולים וחיזוקים בתדרים שונים יחסית למיקום הרמקול בחדר.
רצוי לבדוק מה היצרן ממליץ לדגם הספציפי, לבחור נקודת התחלה הגיונית, ולהקשיב או למדוד מה באמת קורה בחדר ולא הייתי מתחיל מהכלל הישן של "כמה שיותר רחוק מהקיר".
גם המחשבה שרמקול עם Bass Reflex אחורי חייב לעמוד רחוק מאוד מהקיר היא פשטנית מדי. מיקום הפתח הוא רק חלק מהתמונה והתנהגות הכוללת של הרמקול והחדר חשובה יותר.
האם גודל הוופר באמת חשוב
כן, אבל לא במובן של "גדול יותר הוא תמיד טוב יותר".
וופר גדול יותר מסוגל בדרך כלל להזיז יותר אוויר, להגיע לעוצמה גבוהה יותר ולהפיק תחום נמוך עמוק יותר. אבל מזה לא נובע שמוניטור 8 אינץ' מתאים יותר מכל 6.5 אינץ'.
ההתאמה תלויה בכמה דברים יחד:
גודל החדר
מרחק ההאזנה
עוצמת העבודה
התחום הנמוך שאנחנו צריכים לשמוע
יכולת המוניטור כולו, ולא רק קוטר הדרייבר
בחדר קטן ובעמדת עבודה קרובה, מוניטור קטן יותר ומדויק יכול להיות בחירה נבונה מעבר למערכת גדולה שלא מקבלת מרחק מספק כדי לעבוד כפי שתוכננה.
גם הנתון "8 אינץ'" בפני עצמו כמעט לא אומר דבר על איכות המוניטור. שני רמקולים עם וופר באותו קוטר יכולים להיות שונים לחלוטין בתגובה, בעוצמה, בבס ובדיוק.
ומה עם סאב
סאב אינו פשוט דרך לקבל "עוד בס".
כאשר הוא משולב נכון, הוא מרחיב את תחום העבודה של המערכת ומאפשר למוניטורים הראשיים לעבוד בצורה יעילה יותר. כאשר הוא משולב לא נכון, הוא יכול להפוך את התחום הנמוך לפחות ברור.
המיקום הטוב ביותר של הסאב לא תמיד יהיה באמצע בין שני המוניטורים.
אתה צריך להתייחס למיקום, לתדר החיתוך, לעוצמה, לפאזה ולתזמון שלו ביחס למוניטורים הראשיים כשהמבחן הטוב ביותר הוא פשוט: כשהמערכת מכוונת נכון, לא אמורים לשמוע את הסאב. התחום הנמוך צריך להרגיש כהמשך טבעי של המוניטורים ולא כמקור צליל נפרד שנמצא על הרצפה.
באיזו עוצמה נכון לעבוד
עבודה חזקה אינה בהכרח עבודה מדויקת יותר. ולא רק זה אלא שבעוצמה גבוהה הכול נשמע מרשים יותר, אבל בגלל עקומת השמע המושווית המקובלת ככל שעולה העוצמה המוח מרמה אותך מצד אחד, והאוזן מתעייפת מהר יותר מהצד השני - והתוצאה שיקול הדעת משתנה בצורה שגויה.
ברוב הזמן עדיף לעבוד בעוצמה בינונית ונוחה, המקבילה ל80-83 דיבי SPL ולעשות בדיקות קצרות גם בעוצמה נמוכה וגם בעוצמה גבוהה יותר.
בעוצמה נמוכה קל מאוד לבדוק אם הווקאל נשאר במקום, אם הבאלאנס בין הכלים נכון ואם המיקס מחזיק גם בלי אפקט ה"וואו" של ווליום גבוה.
בעוצמה גבוהה אפשר לבצע בדיקות קצרות של התחום הנמוך, הדינמיקה והאנרגיה הכללית ולהרשים את הלקוחות.
העיקר הוא לא להפוך את העוצמה הגבוהה לברירת המחדל.
או אנלוגי או DSP - שתי דרכים לבנות מוניטור
כאן יש שתי פילוסופיות תכנון מעניינות מאוד.
במוניטורים כמו Barefoot, ה-DSP הוא חלק אינטגרלי מהתכנון של הרמקול עצמו.
הוא משמש לניהול הקרוסאובר, לשליטה בדרייברים, לפאזה ולתזמון, לאיזון בין תחומי התדר ולתיקון ההתנהגות של המערכת.
הרעיון הוא לתת למתכנן שליטה מלאה בכל מרכיבי הרמקול ועל הדרך שבה כל החלקים מתחברים יחד. זו רמת שליטה שקשה מאוד להשיג ללא עיבוד דיגיטלי.
במקרה הזה ה-DSP אינו "פיצ'ר" שנוסף לרמקול לאחר התכנון, הוא חלק מהדרך שבה הרמקול תוכנן מלכתחילה.
מהצד השני נמצאת הגישה האנלוגית הקלאסית.
חברה כמו PSI Audio, למשל, מייצרת מוניטורים אנלוגיים לחלוטין, ללא עיבוד דיגיטלי במסלול. הקרוסאובר ההגברה והבקרה מתבצעים בדרך אנלוגית, תוך ניסיון להגיע לאותה מטרה באמצעות תכנון אלקטרוני ואקוסטי מדויק מאוד.
אלו שתי פילוסופיות כמעט הפוכות.
חברת Barefoot משתמשת בעיבוד דיגיטלי כדי להשיג שליטה מקסימלית בהתנהגות המערכת וחברת PSI נשארת נאמנה למסלול אנלוגי לחלוטין.
ולקלאסיקה הזאת בהחלט יש מקום.
הנקודה החשובה היא שלא נכון לבחור מוניטור לפי השאלה אם כתוב במפרט DSP או Analog. צריך להקשיב לתוצאה ולהבין את התכנון שעומד מאחוריה.
ההתאמה והממפרט
אין מוניטור שמתאים לכל חדר ולכל משתמש.
מערכת טובה היא מערכת שבה גודל המוניטור, מרחק העבודה, המיקום, התחום הנמוך ועוצמת העבודה מתאימים זה לזה.
לפני שבוחרים לפי גודל הוופר, מספר הוואטים או רשימת הפיצ'רים, כדאי קודם לשאול שאלה פשוטה יותר:
באיזה חדר המוניטור יעבוד, מאיזה מרחק נקשיב לו ומה אנחנו צריכים ממנו?
משם הרבה יותר קל להגיע לבחירה הנכונה.
לבחירת מוניטורים מקצועיים והתאמת מערכת מוניטור לסביבת העבודה, ניתן לעבור לקטגוריית המוניטורים או להתייעץ איתנו.
